קורות חייו וסיפורים על מורנו ורבנו רבי ינון חורי זצוק"ל

מיד כשמלאו לרבנו ארבע שנים, שלחו אביו ללמד תורה אצל גדולי הרבנים בג'רבא. הפרדה היתה קשה מנשוא, אולם האב שת לבו לרגשותיו, ומסר את בנו אהובו ללמוד התורה הקדושה. כבר מגיל צעיר חקה הבן את דרכו של אביו, הוא גדל על אדני התורה והוכיח בקיאות עצומה וידע נרחב, רבותיו העתירו עליו שבחים נפלאים, והצדיקו את הכינוי "יש"א ברכה" שהעניק לו אביו בילדתו

לימים עלה רבנו לארץ הקדש, וברבות הימים עבר לגור בשיכון ה' בבני ברק, ושם קבע את מקומו. האב, המקובל האלוקי ששמו נשא למרחקים, עלה גם הוא לארץ עם משפחתו והתגורר בבאר שבע, הוא היה מגיע לביקורים אצל בנו אהובו, והיה פוקד את בית הכנסת "סוכת שלום", ושם היה נהג להלל את בנו בקרב המתפללים, בזו הלשון: " בני ינון, גדול ממני, הן בתורה, הן ביראת שמים והן בקדושה, אם תזכו - תדעו איך להתנהג עמו, תפיקו ממנו תועלת רבה ועצומה".

משחר נעוריו התגלו בו תכונות מפלאות, רבותיו העידו כי נועד לגדלות והביעו פליאה משקידתו העצומה ומגאונותו המפלגת, גם מידותיו המעלות לא נסתתרו מפני רבותיו. האב רבנו חיים חורי זצוק"ל לא פסק לרוות נחת מבנו. בכל הזדמנות היה מודה לה' יתברך אשר נענה לתפילותיו, והעניק לו בן בשיעור קומה שכזה.

עוד בהיותו צעיר לימים, החל ללמד תורה לאחרים, כוחו ומסירות נפשו נודעו למרחקים, ושמו יצא לפניו כמלמד בעל שטות למוד מקוריות ומגונות. תלמידיו שבעו נחת מרבם והעריצו אותו בכל נימי נפשם. רבנו נהג, על פי דרכו, שלא להעניש את תלמידיו, סברתו היתה, כי הענשה גופנית הינה ספוק יצריו של ה"מלמד המתוסכל", ואינה מהוה אקט חינוכי. אחת מדרכי חינוכו היתה לקחת את תלמידיו לסיור למודי בחיק הטבע מכיוון שבמקומות הטבולים בצמחיה ירקה, הרחוקים מכל ההמולה והשאון, ניתן להחדיר יראת שמים לתלמידים. רבנו ראה בכך תוצאות מידיות וברכה מרובה.

בתקופת לימודיו אצל רבו מרן הגאון הגדול רבי רחמים חי חויתה