 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
קורות חייו וסיפורים על מורנו ורבנו רבי ינון חורי זצוק"ל
|
|
היה זה ביום כ"ד בכסלו, ערב חג האורים שנת תרפ"ו, אור ליום ששי התמלאו השמים אורה, ותכונה רבה נכרה בבית רבה של תונס, יום בו ירדה לעולם נשמה גבוה, הלא היא נשמתו של רבי ינון חורי, אשר ברבות הימים הפך לתלמיד חכם מפלג, ולאדם בעל מדות תרומיות. אביו, הסבא קדישא רבנו חיים חורי זצוק"ל, רבה של תונס, נשא תפלות רבות לזכות בבן זכר שיאיר את עיני ישראל, ואכן משאת נפשו התגשמה.
מיד כשמלאו לרבנו ארבע שנים, שלחו אביו ללמד תורה אצל גדולי הרבנים בג'רבא. הפרדה היתה קשה מנשוא, אולם האב שת לבו לרגשותיו, ומסר את בנו אהובו ללמוד התורה הקדושה. כבר מגיל צעיר חקה הבן את דרכו של אביו, הוא גדל על אדני התורה והוכיח בקיאות עצומה וידע נרחב, רבותיו העתירו עליו שבחים נפלאים, והצדיקו את הכינוי "יש"א ברכה" שהעניק לו אביו בילדתו
|
 |
"פעם", ספרה אחותו מרגושה, "ראיתי את אבא מזיל דמעות, העצב היה עז, הבנתי כי אבא מצטער על פרדתו מינון בנו אהובו. על מנת לנסות להקל על צערו, פניתי אליו ביראת כבוד, ושאלתי לסבת בכיו, אבא ענה לי במאור פנים: אלו הן דמעות של שמחה והודיה לה' יתברך , שזיכני בבני ינון".
לימים עלה רבנו לארץ הקדש, וברבות הימים עבר לגור בשיכון ה' בבני ברק, ושם קבע את מקומו. האב, המקובל האלוקי ששמו נשא למרחקים, עלה גם הוא לארץ עם משפחתו והתגורר בבאר שבע, הוא היה מגיע לביקורים אצל בנו אהובו, והיה פוקד את בית הכנסת "סוכת שלום", ושם היה נהג להלל את בנו בקרב המתפללים, בזו הלשון: " בני ינון, גדול ממני, הן בתורה, הן ביראת שמים והן בקדושה, אם תזכו - תדעו איך להתנהג עמו, תפיקו ממנו תועלת רבה ועצומה".
משחר נעוריו התגלו בו תכונות מפלאות, רבותיו העידו כי נועד לגדלות והביעו פליאה משקידתו העצומה ומגאונותו המפלגת, גם מידותיו המעלות לא נסתתרו מפני רבותיו. האב רבנו חיים חורי זצוק"ל לא פסק לרוות נחת מבנו. בכל הזדמנות היה מודה לה' יתברך אשר נענה לתפילותיו, והעניק לו בן בשיעור קומה שכזה.
|
|
רבותיו היו משיחים אתו בדברי תורה, מעלים קשיות ומתמוגגים מנחת למשמע תירוציו המבריקים. בקרב החכמים המופלגים בגר'בא נהגו לומר ש"כל דבריו של יש"א ברכה הם "סלת נקיה".
עוד בהיותו צעיר לימים, החל ללמד תורה לאחרים, כוחו ומסירות נפשו נודעו למרחקים, ושמו יצא לפניו כמלמד בעל שטות למוד מקוריות ומגונות. תלמידיו שבעו נחת מרבם והעריצו אותו בכל נימי נפשם. רבנו נהג, על פי דרכו, שלא להעניש את תלמידיו, סברתו היתה, כי הענשה גופנית הינה ספוק יצריו של ה"מלמד המתוסכל", ואינה מהוה אקט חינוכי. אחת מדרכי חינוכו היתה לקחת את תלמידיו לסיור למודי בחיק הטבע מכיוון שבמקומות הטבולים בצמחיה ירקה, הרחוקים מכל ההמולה והשאון, ניתן להחדיר יראת שמים לתלמידים. רבנו ראה בכך תוצאות מידיות וברכה מרובה.
בתקופת לימודיו אצל רבו מרן הגאון הגדול רבי רחמים חי חויתה
|
 |
|
הכהן זצ"ל העידו עליו כי התמדתו שקידתו וגאונותו היו מפלאות, בכל שנות לימודיו היה מקציב לעצמו שלש עד ארבע שעות שינה ביממה!
כאשר כל שארית הזמן היתה מקדשת ללמוד. מידי יום היה מנותק מהבלי העולם הזה, וממריא אל עולמות נשגבים. כל כלו היה שקוע בלמוד התורה, עד שביום חפתו, שכח את צרכי היום וישב ללמוד תורה ולחדש חידושים, עד אשר הגיעו בני ביתו והבהילו אותו אל החפה, תוך שהוא מתחנן בפניהם שיתנו לו לסיים את כתיבתה של תשובה בהלכה שאותה התחיל.....
|
|
>>
סיפורי המשך
|
|
 |
|
|
 |
|  |
|